תבנה את הלוח שאתה באמת מסתכל עליו

לוח הוא סידור שמור של שאלות שנענו. אתה בוחר את השאלות, ממקם אותן וקובע להן גודל. האריח מחליט איזו צורה התשובה שלו לובשת בחדר שנתת לו. לקריאה אין ידיות. סידור הוא מצב שנכנסים אליו בכוונה ויוצאים ממנו כשגמרו.

לוחות

לוח שיווק משלך מתחיל מתבנית ולא מרשת ריקה. חברה שאין לה עדיין לוח מקבלת אחד התחלתי, ומשם אתה מסדר מחדש. בורר בחלק העליון מציין באיזה לוח אתה מסתכל ועל כמה שאלות הוא עונה, כי השאלות שלוח עונה עליהן הן המיקומים שלו. אין רשימה שנייה לתחזק במקביל.

אפשר לסגור לוחות, כולל את ברירת המחדל. סגירה של אחד אף פעם לא משאירה את הבחירה הבאה למקרה: הכיסא עובר ללוח הכי ותיק שנשאר, אז לחברה תמיד יש ברירת מחדל כל עוד יש לה לוח כלשהו.

להוסיף שאלה

השאלות מגיעות מחלונית הקטלוג שמעוגנת לצד הלוח, מקובצת לפי נושא. תלחץ על שאלה והתשובה שלה נוחתת על הלוח. תלחץ עליה שוב והיא יורדת. שאלה שהמקור שלה לא מחובר עדיין מופיעה ברשימה, עם הערה שאומרת על מה היא מחכה.

אתה בוחר אילו תשובות נמצאות, איפה הן יושבות וכמה הן גדולות. מה שמצויר כברירת מחדל זאת החלטה של המוצר, אבל התפריט של ווידג׳ט מציע את צורות הגרף שצורת הנתונים שלו יכולה לשאת בכנות, והבחירה הזאת נשמרת על המיקום כמו גודל.

לסדר, ואיך גרירה מרגישה

Arrange מגדל משטח גרירה ופקד גודל על כל ווידג׳ט. Done כותב את כל הלוח בבת אחת, וDiscard מחזיר אותו בדיוק כמו שהשרת ראה אותו לאחרונה. ככה גרירה שמשתבשת לא עולה כלום.

הגרירה עצמה הולכת לפי ארבעה כללים, והם אותם ארבעה בכל מקום שגוררים בו משהו במוצר הזה:

• מה שאתה מחזיק עוקב אחרי הסמן שלך בדיוק. בלי האטה, בלי פיגור, בלי השלמה מונפשת.
• ההצמדה מיידית. תא הוא היעד או שהוא לא. התיישבות מונפשת הייתה אומרת שהלוח והיד שלך לא הסכימו לרגע.
• רק צל זז באמצע הגרירה. השכנים עומדים בשקט, ככה שהלוח לא זורם מחדש מתחת לאריח שאתה מכוון אליו.
• המפל נפתר פעם אחת, בשחרור. כל מה שחייב לזוז נסוג למטה, והוא זז אחרי שהרפית.

גודל הוא צורה, לא רצפה

רוב מוצרי הלוחות נותנים לגרף גודל מינימלי ומסרבים לכל דבר קטן יותר. זה עושה את ההפך: מצייר מכריז על סולם של צורות, האריח מודד את החדר שבאמת יש לו, והוא מצייר את הצורה העשירה ביותר שנכנסת.

שווה לומר את התוצאות, כי הן מה שהופך אריח קטן לשימושי ולא רק לקטן:

• השורות ממלאות את האריח. הרווח בין העמודות הוא קבוע קטן עם תקרה והעמודה עצמה היא השארית, אז אריח גבוה יותר אומר עמודות עבות יותר ולא ערימת שורות עם לבן מתחתיהן.
• כמה שורות מוצגות זה נמדד, לא קבוע. אריח מראה מה שנכנס בקריאות.
• רשימה עם מקום לשורה אחת מדפיסה את הסך הכל במקום. עמודה אחת מתוך שבע היא לא תשובה קטנה יותר, היא תשובה שגויה.
• הרוחב החוקי הקטן ביותר הוא תכונה של התשובה. ווידג׳ט של כסף לא יכול להיות צר יותר מהמספר שלו עצמו מודפס עם האגורות. כסף תמיד מדפיס את האגורות שלו כאן.

מה ווידג׳ט מדפיס

הראש נושא את השאלה, במשקל קריאה. הקטגוריה היא סימן קטן לידה וסימן מים חיוור מעל הסימנים, אף פעם לא פס שאוכל את האריח. שמונה ווידג׳טים שכל אחד מוציא שלושים וחמישה פיקסלים על תווית קטגוריה הם שתי שורות רשת של מסך שמוצאות על כלום.

שני כללים שולטים במה שהתמונה רשאית לעשות:

• חמש קטגוריות, ואז אחר. רשימה מדורגת מונה חמש ומקפלת את השאר לשורת אחר ברצפת האריח, שמדפיסה את הסכום והספירה שלה ונפתחת אל החברות שלה. אחוז אי אפשר לסכם, אז האחר שלו סופר במקום: ”עוד 12 קמפיינים“. צירי זמן, טבלאות ורשת הספסל הם החריגים, כי חודש הוא לא קטגוריה.
• לעמודה צריך סרגל. הסולם של גרף נגמר בנתונים ולא במספר מעוגל שנשלף משום מקום, ואחוז לא ננעץ ב־100 רק כי הוא אחוז.

ווידג׳ט שאין לו מה להגיד

אריח ריק מצייר את המבנה שלו עצמו, מוצל, עם הסיבה ברגל. הוא לא מדפיס אפס, והוא לא דורש חיבור שכבר עשית: חשבון פרסום מחובר בלי הוצאה בחלון הוא תשובה, ”אף קמפיין לא הוציא ב־31 הימים האחרונים“, והווידג׳ט אומר את זה במקום.

לפתוח שאלה במלואה

לחיצה על ווידג׳ט פותחת את השאלה כדף בפני עצמו: הגרף על אופק ארוך יותר, הטבלה שהוא צויר ממנה, ההגדרה של המדד שמאחוריו, והשורות מקופלות מתחת. אריח הוא מה שאתה משאיר על המסך. הדף הוא לאן שאתה הולך כשמישהו מבקש ממך להגן על המספר.

עצירה על סימן מראה את השם המלא וחלונית קטנה של ראיות. החלונית נפתחת נגד הכיוון שהסמן שלך נוסע בו, ככה שהיא לא נוחתת מתחת לסמן שלך עצמך, וקבוצה של סימנים קשורים מודגשת יחד במקום להבהב כשהסמן חוצה אותם.