מה העסק הכניס, לא מה הוא עשה

כל מספר כאן הוא צבירה שמחושבת כשאתה מבקש אותה, על אותן שורות שכספים ועבודות קוראים. אין מאגר סטטיסטיקה נפרד, ובגלל זה המסך הזה וכספים לא יכולים לדווח כסף שונה על אותם תאריכים.

המספרים

לוח הרווח לפי עבודה נפתח על שורה של מספרים לטווח שבחרת. כל אחד מהם שייך להגדרה אחת שמשמשת בכל מקום שהוא מופיע בו, ולא מנוסחת מחדש כאן.

שני חלונות, בכוונה

עבודה ודולר לא מסכימים מה ”בטווח הזה“ אומר, אז המסך משתמש בשני צירים ואומר את זה על המסך במקום להשאיר אותך לנחש איזה מהם בתוקף:

• מספרים בצורת עבודה, סך העבודות, ממוצע הסגירה, הכרטיס הממוצע, כל גרף, מוגבלים לפי מתי העבודה נסגרה כהזמנה.
• מספרים בצורת כסף, רווח והוצאות, מוגבלים לפי מתי הכסף זז.

ציר אחד לשניהם היה או מפיל תשלום שנגבה אחרי הטווח של העבודה שלו, או מפיל כל עבודה שעוד לא שולמה. אף אחת משתי השגיאות האלה לא קטנה יותר מלהגיד באיזה ציר השתמשת.

הגרפים

מתחת למספרים יושבים הגרפים: מאיפה העבודות הגיעו, אחוז הסגירה והכרטיס הממוצע לכל עובד, עבודות לפי אזור, ביטולים לכל עובד, לאן הכסף הלך, ומה חייבים. שלוש תכונות בנויות לתוך הסימנים ולא מושארות למי שמיקם אותם:

• צבע הולך אחרי הדבר, אף פעם לא אחרי הדירוג שלו. הצבע של מקור הוא המיקום שלו באוצר המקורות שלך כולו, אז צמצום לשבוע לא יכול להזיז מקור אחד לגוון של אחר.
• כל פרוסה, עמודה וטור נושאים את המספר והתווית שלהם, ככה שגרף שורד קריאה בגווני אפור או הדפסה גרועה.
• ביטולים צבועים לפי אחוז, לא לפי דירוג. כתום מעבר לאחד מעשרה מהעבודות של אותו עובד, אדום מעבר לאחד מחמישה. לצבוע את העמודה הגבוהה ביותר באדום היה אומר ”הגרוע ביותר בסינון הזה“, וזה משתנה בכל פעם שמישהו מזיז את טווח התאריכים.

כרטיס היתרות נושא שני חותמים שיתרה תמיד צריכה: הוא נכון להיום ולא לטווח, והוא על פני כל סביבת העבודה, כי התחשבנויות ומשכורות לא שייכות לחברה אחת ואי אפשר לצמצם אותן לאחת בכנות.

לכל עובד, לא לפי חלק

עבודה עם ראש צוות ועוזר נספרת פעם אחת לכל אחד מהם. לכן הגרפים לכל עובד לא מסתכמים לסך הכל, והמסך אומר את זה: איך האדם הזה מתפקד היא שאלה אחרת מאיזה חלק מהחודש היה שלו. לפצל את הקרדיט היה הופך עבודה של שני אנשים לחצי סגירה לכל אחד, וזאת טענה על ביצועים שאף אחד לא באמת עשה.

שתי תוצאות נובעות מזה:

• לעובד שלא הוכרע לו כלום אין אחוז סגירה והוא נעדר מהגרף הזה, ולא מצויר באפס. ”עוד לא סיים עבודה“ לא צריך להיראות כמו ”מפסיד כל עבודה“.
• עובד בלי ביטולים כן מצויר, כי מי מבטל ניתן לקריאה רק מול מי שלא.

חמש קטגוריות, ואז אחר

שום גרף לא מונה יותר מחמש קטגוריות. השאר מתקפלות לשורת אחר אחת שנושאת את השורות שהיא עומדת בשמן ונפתחת אליהן כשאתה לוחץ על התווית שלה.

מה שאחר עושה עם המספרים תלוי במה הם: ספירה או סכום מסתכמים לעמודה שלה, בזמן שאחוז או ממוצע סופרים במקום, ”עוד 2 טכנאים“, כי הממוצע של קבוצת אחוזי סגירה הוא לא אחוז סגירה. החיפוש של המסך מגיע לשורות שמאחורי אחר, וייצוא ה־CSV מדפיס את שורת האחר ואז כל חברה שהיא עומדת בשמה, מסומנת ככזאת, ככה שגיליון לא יכול לרמוז על שלמות שהמסך אף פעם לא טען.

כמה לקוחות בבת אחת

כשיותר מחברה אחת בהיקף, המספרים הם הסכום עליהן, וישר מתחת לאריחים יושבת טבלת לפי חברה, שורה אחת לכל לקוח, כשכל מספר נגזר מחדש לאותו לקוח ולא מחולק מהסיכום. סכום בלי חלקים הוא מספר שאף אחד לא יכול לבדוק.

שני כללים שהטבלה הזאת שומרת:

• כל חברה בהיקף מקבלת שורה, כולל הריקות. לקוח שהטלפון שלו לא צלצל לא מייצר נתונים, וטבלה שנבנית מהנתונים הייתה מפילה אותו, ומדפיסה שקט כהיעדרות. אפס הוא הממצא.
• היא לא מתקפלת. חמש ואז אחר הוא כלל על קטגוריות, וחברה היא לקוח עם חוזה. ”אחר: 12 חברות“ היא התשובה האחת שמנהל לקוחות לא יכול לפעול לפיה, אז הטבלה נגללת במקום.

שורה היא דלת: לחיצה עליה מצמצמת את כל האפליקציה לאותו לקוח. תראה ניהול כמה חברות.

מה אפס אף פעם לא רשאי לומר

מספר שאין מאחוריו כלום לא מודפס כ־0. אחוז סגירה על אפס עבודות שהוכרעו, גרף בלי שורות, אחוז בלי מכנה. כל אחד מהם אומר מה חסר במקום. אפס הוא טענה על העולם, וטענה שאף אחד לא מדד היא הדרך המהירה ביותר שלוח יפסיק להיות מאומן.

פעולת הדוח מייצאת את הטווח כ־CSV שנושא את אותם מספרים שהגרפים ציירו, מקטע אחד לכל גרף. בכמה לקוחות, החלוקה לפי חברה היא המקטע הראשון בקובץ. סיכום שנמסר ללקוח בלי חלוקה לכל לקוח הוא הייצוא האחד שסוכנות לא יכולה להשתמש בו.