על מה אתה, ומה זה סופר

שני לוחות תחת ההגדרות עונים עליהן. חבילה היא המנוי, אחד לכל הארגון, משותף לכל חברה שאתה מריץ. שימוש הוא המונה: מה החודש הזה צרך מול מה שהחבילה כוללת.

מנוי אחד, כל החברות

החבילה והשימוש יושבים בשני לוחות כי הם עונים על שתי שאלות שונות, ולערבב אותן זאת הדרך שחשבון הופך לוויכוח. החבילה היא מה שהסכמת לו. המונה הוא מה שקרה.

המנוי שייך לארגון, לא לחברה. סוכנות שמריצה חמישה מותגים מחזיקה חבילה אחת, והוספת חברה שישית לא מוסיפה מנוי. מה שכל חבילה כוללת, וכמה היא עולה, נמצא בעמוד המחירים. לוח החבילה מראה לך על איזו אתה נמצא ולמה היא מזכה אותך.

מה המונה סופר

המונה סופר את המתכלים שמסלול באמת יכול לספור, והוא צר בכוונה:

שלושה כללים הופכים את המספר לניתן להגנה:

• רק מה שהמפעילה קיבלה נספר. כרטיס שנרשם כלא נשלח, אין יעד קשור, אין מסלול מחובר, יש לו גוף ואין לו אישור מהמפעילה, והוא לא עולה כלום, כי הוא לא עלה כלום.
• נכנס אף פעם לא נספר. מישהו ששולח לך הודעה הוא לא השימוש שלך.
• שום דבר לא נשמר כסך רץ. המונה הוא קיפול על שורות ההודעות, שמחושב כשמבקשים אותו, ובגלל זה הפס במסך התקשורת, הבלוק בהגדרות והחשבון לא יכולים לא להסכים על מספר.

הודעות לצוותים שלך והודעות ללקוחות הן שתי טבלאות שונות במוצר ומונה אחד כאן.

לקרוא את החודש הזה

לוח השימוש מצייר שורה אחת לכל יחידה: מה נצרך מול מה שהחבילה כוללת, כעמודה וכמשפט. מתחתיו, שני מקטעים שמתקפלים: החלוקה לפי חברה, ככה שסוכנות יכולה לראות ההודעות של איזה לקוח מוציאות את הכסף, וכל חודש סגור עם המספר שהוא חויב עליו.

כסף מדפיס את האגורות שלו כאן כמו בכל מקום אחר.

מתי חודש נסגר

חודש נסגר אחרי שהוא נגמר באזור הזמן של הארגון שלך, לא של השרת ולא של הדפדפן. כשזה קורה, אותו קיפול רץ על אותו חודש פעם אחרונה ונכתב כתקופה סגורה, כשכל מה שמעבר למה שהחבילה כללה מתומחר לפי התעריף הקבוע של אותה יחידה.

ברגע שחודש סגור, המספר שלו מפסיק לזוז. זאת כל הנקודה בלסגור אותו: חשבון שאפשר לבדוק מול מספר שעדיין משתנה הוא לא חשבון שאף אחד יכול לבדוק.

נמדד זה לא אותו דבר כמו חויב

לחרוג

חריגה אף פעם לא חוסמת את העבודה. שום הודעה לא נדחית, שום לוח לא ננעל ושום עבודה לא מפסיקה לזוז כי חבילה נגמרה. העודף מתומחר לפי תעריף הבלוק הקבוע ושורת השימוש אומרת את זה תוך כדי.

ההיגיון הוא אותו היגיון שרץ בשאר המוצר: הדבר שאתה באמצע שלו הוא יום עסקים אמיתי, ומוצר שעוצר שיבוץ כדי להעביר מסר מסחרי בחר את הרגע הלא נכון להעביר אותו.