לשיווק יש ארבעה לוחות: תובנות, נתונים גולמיים, דוחות ומקורות, ותובנות הוא זה שאתה נוחת עליו. הוא לוח של שאלות שנענו, ומעליו פס שאומר מה המסך יכול ומה הוא לא יכול לראות מהמקורות שחיברת.
מה המסך יכול לראות
שלושה דברים צריכים להגיע לפני שתשובה על הוצאה מול רווח קיימת, והמסך מונה אותם במילים פשוטות ולא בז׳רגון:
- מה הוצאת — מפלטפורמת הפרסום.
- מה זה ייצר — ממערכת מעקב השיחות או ממקור הפניות.
- כמה זה היה שווה — מהעבודות ומהכסף במוצר הזה.
ההודעה מעל הלוח אומרת אילו משלושתם בפנים, ומבקשת את החיבור האחד שהיה מרחיב את מה שהיא יכולה לענות עליו. זאת לא סולם: סביבת עבודה שמחזיקה את השני והשלישי ולא את הראשון לא מדורגת כמו סביבת עבודה שמחזיקה כלום. יש לה קבוצה אחרת, אז היא יכולה לענות על שאלות אחרות, וההודעה אומרת אילו.
חשבון פרסום מחובר בלי קמפיינים הוא תשובה של אפס, והווידג׳ט אומר את זה במילים שלו, ”אף קמפיין לא הוציא ב־31 הימים האחרונים“, במקום לדרוש חיבור שכבר עשית. כל שאלה בקטלוג חייבת לדווח בכנות על טווח ריק.
הכיסוי אף פעם לא מוסתר
מזהה קליק הולך לאיבוד הרבה יותר ממה שמישהו מצפה: סקריפטים חסומים, דפים מהמטמון, מספר על הצד של ואן, שיחה שמגיעה דרך פרופיל עסקי. זה אומר שחלק מהשיחות שלך אף פעם לא יוכלו להיות מיוחסות לקמפיין, כמה שהצנרת לא תהיה טובה.
אז הכיסוי מודפס על פני השטח ולא בהערת שוליים. מפעיל שלא מראים לו ששליש מהשיחות לא נושאות מזהה קליק קורא את המוצר כשבור. מפעיל שכן מראים לו קורא את הערוץ כדולף, וזאת האמת, וזה גם הדבר שהוא יכול לפעול עליו. הכלל שהמסך הולך לפיו: את ההסבר מאחורי מספר מותר להחביא, את המגבלה עליו אסור.
אותה כנות חלה על כסף שאי אפשר למקם. מזהה קליק מוכיח מאיזו רשת הקליק הגיע ואף פעם לא מאיזה קמפיין, אז הכנסה שהמוצר לא יכול לייחס לקמפיין מצוינת בגרף בדולרים ולא נזרקת בשקט. גרף קמפיינים שמאבד חלק מההכנסה בלי להגיד את זה הוא בדיוק השקר הבטוח שהמסך הזה קיים כדי לסרב לו.
הלוח שלך
לוח שיווק שעסק שירות באמת יקרא הוא כזה שהוא סידר בעצמו, אז הלוח כאן הוא שלך: חברה שאין לה עדיין לוח מקבלת תבנית התחלתית, ומשם אתה מוסיף את השאלות שאכפת לך מהן, ממקם אותן, וקובע להן גודל. שום דבר לא ממיין את עצמו מחדש מתחתיך.
שלושה כללים מחזיקים את הלוח יחד:
- עדשת תאריך אחת שולטת בכל ווידג׳ט. אין בורר תאריכים לכל ווידג׳ט, כי שני ווידג׳טים שמראים תקופות שונות במסך אחד הם לוח שמשקר.
- הכותרת היא השאלה והכותרת הראשית היא התשובה, מחושבת בשרת, ככה שהמשפט והגרף לא יכולים לא להסכים.
- חמש קטגוריות, ואז אחר. רשימה של קמפיינים מונה חמישה ומקפלת את השאר לשורת אחר שאפשר לפתוח. לוח לא יכול לגדל גרף עם ארבעים עמודות רק כי החשבון גדל.
תובנות הוא לוח על לקוח אחד בכל פעם. הרשאות פרסום שייכות לחברה אחת, וסוכנות שמריצה שבעה עשר לקוחות מחזיקה שבע עשרה הרשאות, אז בורר החברה של המסך מחליט של מי המספרים על המסך. תראה ניהול כמה חברות.
איך לוחות, אריחים וגדלים באמת מתנהגים נמצא דף אחד משם: לוחות ווידג׳טים.
לבחור את השאלות
קטלוג השאלות נפתח כחלונית מעוגנת לצד הלוח, מקובצת לפי נושא: כסף ותשואה, כוונון קמפיינים, גיאוגרפיה ותזמון, שיחות והמחבר, סגירה והמשפך, סוגרים וטכנאים, תכנון ותחזית, אמון ותקינות תפעולית. כל נושא מתקפל עם הספירה שלו, והחיפוש מתאים לנושא, לשאלה ולהערה שמתחתיה.
שאלה שהמקור שלה לא מחובר עדיין מופיעה ברשימה, עם הערה שאומרת על מה היא מחכה, ותפריט Show מחליף בין כל השאלות, אלה שמוכנות עכשיו, אלה שמחכות למקור, ואלה שכבר על הלוח שלך. לחיצה על שאלה שמה את התשובה שלה על הלוח. לחיצה שנייה מורידה אותה.
שאלה היא בחירה. גרף הוא לא. אתה בוחר מה נשאל, והציור שמוגדר כברירת מחדל לכל תשובה הוא של המוצר. מה שאתה יכול לשנות זה אילו תשובות נמצאות, איפה הן יושבות וכמה הן גדולות.
ללחוץ על תשובה
לחיצה על ווידג׳ט פותחת את השאלה הזאת כדף בפני עצמו: הגרף על אופק ארוך יותר, הטבלה שהוא צויר ממנה, ההגדרה של המדד שמאחוריו, והשורות הגולמיות מקופלות מתחת. זה ההבדל בין לוח שאתה מסתכל עליו לבין מספר שאתה יכול להגן עליו בפגישה.
תור הבדיקה
כששיחה שנמדדה יכולה באופן סביר להשתייך לשתי עבודות, המוצר לא בוחר אחת. השורה הולכת לNeeds review, נשארת מחוץ לקובץ ההמרות, ומחכה לבן אדם. וההודעה מעל הלוח אומרת מה המספר אומר, כי תג שקורא ”4“ ליד לשונית לא מספר לאף אחד שארבע המרות יושבות מחוץ לקובץ עד שמישהו יבחר.
פתיחה שלו נוחתת על רשימת הפניות כשהיא כבר מסוננת לתור. תור שנפתח בלי סינון הוא תור שאף אחד לא מרוקן.
שלושה דברים שהמסך הזה מסרב לעשות
- הוא אף פעם לא מסתיר כיסוי. תראה למעלה.
- הוא אף פעם לא מכריע עמימות במקומך. שתי עבודות מועמדות מחכות לבן אדם, עם הכפתורים על השורה.
- הוא אף פעם לא מייצא עבודה שהותאמה באפס. עבודה שעוד לא נגבה עליה כלום מוחזקת בצד, עם הסיבה על השורה. המרה בשווי אפס אומרת לפלטפורמת הפרסום שהקליק היה חסר ערך, וזאת טענה הרבה יותר חזקה מ”עוד לא שילמו לנו“.
יש רביעי, ששווה להכיר אם אי פעם תראה מספרי חזרה: כשהמסך רץ על הזנת נתוני תרגול הוא אומר את זה לרוחב החלק העליון, בכל פעם.
איפה שלושת הלוחות האחרים נכנסים
אם אתה עדיין שוקל אם שווה לבנות את המעגל הסגור, איך HeadHoncho עובד הוא אותו סיפור בשישה צעדים.